אליפות העולם ברצח עם

מי מאיתנו לא חלם כילד שהוא רוצח עם? האוויר הפתוח, הרצח, העם. כבר אלפי שנים שדמיונם של ילדים נשבה בסיפורי הרפקאותיהם של הגדולים מכולם, החל במלכי ישראל דרך חילוקי הדעות המקצועיים שבין הספרדים ליושבי יבשת אמריקה, ועד לדור הנוכחי, שבסיועה של הטכנולוגיה המודרנית ודבקות במטרה, מגיע לתוצאות שלא היו מביישות סוס מונגולי.

אם לוקחים בחשבון את המסורת, האווירה, הפוטנציאל הכלכלי, והרצח, פשוט מקומם את העין ודוקר את הלב להיווכח שבעוד ספרי פודלים וציידי יונים זכו לעמוד על הבמה, ב-2011 רצח העם עדיין אינו ספורט אולימפי.
לצערנו, בירור של המחלקה המשפטית העלה כי על מנת להשיג הכרה כענף אולימפי, יש צורך בזמן, כסף, קשרים, וספורט. גם אם נתגבר על הבעיה התקנונית של הסבת ייעודה של קרן הבירה, עדיין נסבול מחסרונם של זמן, קשרים, וספורט.
ברוח היזמות והחוצפה הישראלית וכל זה, צוות "סרטן בגב האומה" החליט לקחת את החוק לידיים, ולקיים אליפות משלנו. היות והחלום האולימפי כבר נגוז, לא ראינו טעם בקיום אירועים פיזיים. במקום זאת (ועקב מגבלות תקציביות) נתמקד ברציחות מן העבר.

הטורניר יתקיים כדלהלן – בכל פעם תיערך התמודדות בין שני רוצחי עם ידועים. המנצח יתקדם לשלב הבא, אז תיערך התמודדות בינו לבין מנצח אחר. המנצח מהתמודדות זו יתמודד מול המנצח מהתמודדות דומה שנערכה בין שני מנצחים מהתמודדויות קודמות. נניח שיש לנו 2 מנצחים מהתמודדויות קודמות, אז לאחר התמודדות בינהם נישאר עם מתמודד אחד, ולכן ע"פ ההנחה בסופו של דבר נשאר עם מתמודד אחד, להלן "המנצח". על שם המנצח יקרא גשר (גשר רצחעם) ואולי גם ייכתב לו שיר בהלחנת אתניקס ("אדום עולה זה זימבבוואה”).

הניצחון, כמובן, מוכרע על ידי קוראינו הנאמנים והנאמנות (וגם אלו שבעד קשר פתוח) – הקבוצה שתקבל יותר הצבעות תעבור לשלב הבא. חשבנו שזה יגביר את תחושת הקהילתיות והביחד.
וכעת לבירוקרטיה- באמצעות הגרלה הוגנת קבענו את לוח המשחקים הבא:

לוח המשחקים

בהתמודדות הראשונה (החל ביום שני, ועד שמספיק קוראים יצביעו או שקוראים יצביעו מספיק פעמים) ייפגשו סיירה "יהלומי אלפרד" לאונה ו- רואנדה 1994.
דבר אחרון – קוראינו חדי העין בוודאי שמו לב לכך שכל הנבחרות באליפות הן מיבשת אפריקה הרחוקה. אם נראה כי טוב (כלומר אם תצביעו ותגיבו), נמשיך למחוזות אחרים. אם לא, לא נורא. בורמה, ארמניה, קמבודיה וחברותיהן כבר ינוחו בקבר.

עדכון –

במשחק הראשון בטורניר גברה  רואנדה 1994 על סיירה לאונה, 28-4

בנוסף, חדשות משמחות – יש גביע!

גביע

הגביע הקדוש

הגביע עוצב בידי החבוב המוכשר עידו הירשברג, מ- בום פאף פאו אקשן, שהוא כמו האתר שלנו, רק בפורמט קומיקס, מצחיק, ועם קוראים.

חוץ מזה, החלטנו לרכב על גל האינטראקטיביות, ולבקש מכם להציע שם לגביע. השם הראשון עליו חשבנו הוא "הגביע על שם כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות", אבל זה ארוך מדי ולא קליט. בקיצור, אנא גרדו בפדחת ועשו מה שצריך כדי להראות אחת ולתמיד שלמישהו באתר הזה יש כישרון, גם אם זה לא הכותבים.

אין באמור לעיל לשמש עידוד ו\או קריאה לרצוח עם. רצח עם הוא עיסוק מסוכן מטבעו ועלול להוביל לפציעות ו\או מוות. העיסוק ברצח צריך להיעשות אך ורק תוך שמירה על כללי הבטיחות, ותחת פיקוח\הדרכה של רוצח עם מנוסה (מעל 500 רציחות יום, ודי הרבה לילה, לא זוכר בדיוק כמה אבל זה מספר מרשים בכל סטנדרט).

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה טורניר, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על אליפות העולם ברצח עם

  1. אבלמה הגיב:

    אני מוחה בשם חוף השנהב על כך שהיא אינה מופיעה ברשימה. אנחנו דורשות את שיתופה לאלתר או שנבוא אליכם עם רובים וכלבים (רק כדי ללטף כמובן).

    http://www.bbc.co.uk/news/world-africa-12951990

    • sefoluxb הגיב:

      מחאתך נרשמה ותועלה בישיבה הבאה של מועצת זכויות האדם של סרטן בגב האומה.
      אי הכללתה של חוף השנהב בטורניר נבע פשוט מאיחור – רשימת המשתתפים נסגרה לפני חודשיים. היה קצת לא נעים, ואפילו מעט מחאות באבידג'אן

      אבל תקנון זה תקנון.

  2. אהוד אמיר הגיב:

    תגידו, יש חוק התיישנות על רצח עם? כי מצד אחד, אתם מכניסים את חילוקי הדעות המקצועיים של הספרדים (קפטן: הרננדו קורטז. הצטיין: ולאסקז. צהובים: אוחנה, מזרחי (אבל לא בצדק) שפט: קליין, לעיני 10,000 גופות) עם האינדיאנים, במאה השוסמו, אבל מצד שני אתם לא מכניסים להגרלה את המקצוענים, סטאלין, היטלר, מאו ויהוה (אם כי לגבי הקב"ה יש לציין שזה היה באמת מזמן, והאיש באמת שילם את חובו לחברה, או, יותר נכון, החברה שילמה חובה לאיש ועדיין משלמת), אז מה נסגר אתכם?

    • sefoluxb הגיב:

      עם היטלר ספציפית יש בעיה תקנונית, כי זה עלול ליצור מראית עין של השוואה לשואה, אבל העניין בבדיקה. לגבי האחרים, זה פשוט עניין גיאוגרפי – הטורניר הנוכחי מתמקד באפריקה. אמנם סין לא טמנה ידה בצלחת (לדוגמא http://en.wikipedia.org/wiki/National_Liberation_Front_of_Angola) אבל באסיה היא עושה לא פחות (לדוגמא מחזיקה את כלכלת בורמה (מיאנמר). אם הטורניר הנוכחי יצליח, נשמח לעשות המשך במחוזות אחרים

  3. avgadyavor הגיב:

    יש לי מועמד מוביל לנבחרת המעודדות – מאיר ברטלר. זה אדם שאתה יכול לראות שחבורה של פורעים יהודים שרוצחים כל מה שזז תעשה לו זקפת נצח ישראל לא ישקר.

  4. פינגבאק: אליפות העולם מחוז אפריקה – סיירה לאונה מול רואנדה | סרטן בגב האומה

  5. פינגבאק: שובו של הרסס וגביעים | סרטן בגב האומה

  6. פינגבאק: אליפות העולם מחוז אפריקה – אתיופיה מול קונגו | סרטן בגב האומה

  7. אביגדור הגיב:

    האמת, אתם מצחיקים.
    אבל לא יכולתי לחמוק מתחושת אי נוחות קלה (כבדה), שיש גבול עדין בין ציניות ביקורתית (כשזה על פוליטיקה קוראים לזה סאטירה, שזה על עוולות העולם אני לא יודע איך קוראים לזה) לבין ציניות מנוונת וקהת חושים.
    רצח-עם זה דבר נורא. וחשוב שכולנו נכיר, ונבין מה, ולמה, והאם ניתן לצפות את זה מראש והאם אפשר להתערב ואולי אפילו למנוע. כי יש דוגמאות שהעולם עמד מהצד ונתן לשחיטה להשתולל (מקרה רואנדה, לדוגמא) ויש דוגמאות שהעולם הפעיל הרבה כוח כדי למנוע ולעצור (קוסובו 1999).

    אני חושב שהפוסט הזה חוצה את הקווים למקום לא כ"כ טוב. מקום שגורם לך להתרווח בכורסא (כסא מזכירה, תכלס) ולהפטיר "אחח האפריקאים החיות האלה. הכי טוב שיהרגו אחד השני ויעזבו אותנו בשקט".
    מקווה שלא לזה התכוונתם.

    • sefoluxb הגיב:

      קודם כל תודה על תגובתך. דבר שני, אני שמח שהיתה לך תחושת אי נוחות בדרגות משתנות, כי הדברים הכתובים באמת נוראיים, שלא לדבר על רמת הכתיבה הזוועתית.
      אנחנו משתדלים (עד כמה שאפשר) שלא להכנס למלכודת ה"אפריקאים הברבריים"-לתת כמה שיותר רקע, דעות שונות ולינקים, כדי להבהיר שלא מדובר במקרים של שחור ולבן. כל זה צריך להשתלב עם הצורך להצחיק, ועם מגבלות קשב וריכוז (של הכותבים, ובדמיונננו, גם של הקוראים) אז לפעמים העומק נדחק לטובתה של הציניות. מצד שני, אם תקרא את הפוסטים של ההתמודדויות עצמן (וסליחה מראש אם כבר עשית זאת) אני חושב שתמצא שלא שקענו בציניות בלבד, ושאלו שיתעניינו ימצאו בפוסטים מספיק מידע ולינקים כדי לקבל תמונה יחסית נרחבת של המקרים. בנוסף (אני מקווה) תמצא שאנחנו לא מתייחסים ליבשת הזאת כאל מקשה אחת של המון שחורים שהורגים אחד את השני ומחכים לארגוני ההצלה, אלא כותבים על כל מקרה לגופו. אנחנו כן עושים "עוול" לאפריקה בזה שכותבים רק על הדברים הרעים שבה, אבל זה חלק ממגבלות המקצוע. קשה לכתוב סאטירה על דברים חיוביים. את זה עושים אנשים מוכשרים מאתנו. הנה אחד שכתב החבוב ריצ'רד דאודן, עיתונאי וסופר שכותב על אפריקה מאז שנות ה-70:

      Westerners arriving in Africa for the first time are always struck by its beauty and size–even the sky seems higher. And they often find themselves suddenly cracked open. They lose inhibitions, feel more alive, more themselves, and they begin to understand why, until then, they have only half lived. In Africa the essentials of existence–light, earth, water, food, birth, family, love, sickness, death–are more immediate, more intense. Visitors suddenly realize what life is for. To risk a huge generalization: [In the West], amid our wasteful wealth and time-pressed lives we have lost human values that still abound in Africa

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s